"אורה שחף - תערוכת " דלתות ירושלמיות
"גלריית "הבית הירוק
אוניברסיטת ת"א
31.5.2012- 1.5.2012
אורה שחף, אם שכולה שבנה יגאל שחף נרצח ב-11.10.1987 בדרכו חזרה מן הכותל המערבי ברובע המוסלמי, מקדישה
.תערוכה זו לבן שכל כך אהבה ושהיה מטייל בכל פינות ירושלים והדביק באהבתו זו את כולם
יגאל שחף ז"ל היה חובב ירושלים אמיתי, גר מול חומות העיר העתיקה, היה כתף , משענת, ידיד וחבר לאמו החד הורית, אורה
.שחף ,ושותף לחייהם הקשים
.יגאל היה נשוי שלושה חודשים בלבד ואיבד את חייו שהוא בן 23 שנה בלבד
תערוכה זו היא מחווה ליגאל שחף ז"ל שאהב את ירושלים השורשית,הבתולית והאמיתית, שהתגאה בעיר הכל כך מיוחדת זו ואשר
.אמו מציירת את ירושלים ללא לאות מאז הרצח
.ציוריה של אורה אישיים מאוד בצבעוניות רגישה ונגיעות רומנטיות מלאות אוירה אישית חמה וביתית
בציוריה מנהלת אורה דו-שיח עם פינות נוף ירושלמיות ומנסה לגלות את סודם הכמוס, וצפונותיהם המגוונים, ובטכניקת הציור
.שלה בצבעי שמן בלבד היא מעניקה להם אוירה מיוחדת
,בציור בצבעי השמן היא חשה קרובה לנושאי הציור הירושלמיים שלה. ומצליחה להעביר בכישרון רב פן חדש של העיר ירושלים
.אותה היא יוצרת מחדש על פי דרכה
העיסוק הרב בציור מביא אותה גם לציורים אבסטרקטיים רגשיים ויצריים מאד, והם ברובם בנושאים הבאים מעולם הדמיון
.והחלום, ומבטאים את רגשותיה הטעונים הקשורים לסמלים המזכירים לה את בנה יגאל ז"ל
את השכלתה האמנותית רכשה אצל מורים אשר באומנותם הביאו אותה למחוזות שונים, ולעבודה בטכניקות רבות ויחודיות, כמו: עמילי גרבן, יצחק ימין, גילה אלישר, אבי קסוטו, מוריס הראל. כמו כן רכשה ידע אומנותי בהשתלמויות במרכז לאומנות בירושלים
.ובמרכז לאומנות בת"א. אפשר לומר שחלק נכבד מחייה הקדישה ללימודי האומנות
אוצרת : רחל זיו
לראיון ועיתונאים: מיכל סדן 054-8820293
אוניברסיטת ת"א
31.5.2012- 1.5.2012
אורה שחף, אם שכולה שבנה יגאל שחף נרצח ב-11.10.1987 בדרכו חזרה מן הכותל המערבי ברובע המוסלמי, מקדישה
.תערוכה זו לבן שכל כך אהבה ושהיה מטייל בכל פינות ירושלים והדביק באהבתו זו את כולם
יגאל שחף ז"ל היה חובב ירושלים אמיתי, גר מול חומות העיר העתיקה, היה כתף , משענת, ידיד וחבר לאמו החד הורית, אורה
.שחף ,ושותף לחייהם הקשים
.יגאל היה נשוי שלושה חודשים בלבד ואיבד את חייו שהוא בן 23 שנה בלבד
תערוכה זו היא מחווה ליגאל שחף ז"ל שאהב את ירושלים השורשית,הבתולית והאמיתית, שהתגאה בעיר הכל כך מיוחדת זו ואשר
.אמו מציירת את ירושלים ללא לאות מאז הרצח
.ציוריה של אורה אישיים מאוד בצבעוניות רגישה ונגיעות רומנטיות מלאות אוירה אישית חמה וביתית
בציוריה מנהלת אורה דו-שיח עם פינות נוף ירושלמיות ומנסה לגלות את סודם הכמוס, וצפונותיהם המגוונים, ובטכניקת הציור
.שלה בצבעי שמן בלבד היא מעניקה להם אוירה מיוחדת
,בציור בצבעי השמן היא חשה קרובה לנושאי הציור הירושלמיים שלה. ומצליחה להעביר בכישרון רב פן חדש של העיר ירושלים
.אותה היא יוצרת מחדש על פי דרכה
העיסוק הרב בציור מביא אותה גם לציורים אבסטרקטיים רגשיים ויצריים מאד, והם ברובם בנושאים הבאים מעולם הדמיון
.והחלום, ומבטאים את רגשותיה הטעונים הקשורים לסמלים המזכירים לה את בנה יגאל ז"ל
את השכלתה האמנותית רכשה אצל מורים אשר באומנותם הביאו אותה למחוזות שונים, ולעבודה בטכניקות רבות ויחודיות, כמו: עמילי גרבן, יצחק ימין, גילה אלישר, אבי קסוטו, מוריס הראל. כמו כן רכשה ידע אומנותי בהשתלמויות במרכז לאומנות בירושלים
.ובמרכז לאומנות בת"א. אפשר לומר שחלק נכבד מחייה הקדישה ללימודי האומנות
אוצרת : רחל זיו
לראיון ועיתונאים: מיכל סדן 054-8820293
|
|
|
|
|
|
מבט בצבע"- תערוכתן של האמניות תמר גרינפלד ומישל אקטור"
התערוכה פתוחה לקהל בגלריית "הבית הירוק" החל מיום שני, 19.3.2012 ועד 30.04.2012
תיאום ביקורים בתערוכה בטלפון:03-6406493
תערוכה ייחודית המאופיינת בצבעים, קולות ורשמים רומנטיקה ואינטימיות
מישל אקטור מציירת אהבה והשתאות ללא גבולות לטבע.... לתנועותיו, ולשפע צורותיו וצבעיו.היא מציירת את מסעותיה בחלום
.מופלא. מסעות סביב תנועות הטבע לעיתים רכות ולעיתים פראיות, מלוות שריקות מוזיקליות וריקוד הרמוני ונצחי
מנסה היא להבין את המטמורפוזות שיוצרות את החיבור בין ארץ לשמים, לחוש את פעימות הטבע האלמותי ולשכוח את הטפל כמו המבנים השקופים השבירים השטים על גבעות מתעתעות. אדמה זו שלפעמים נדמית כצחיחה, מנביטה את החיים בזרמיה
.המסעירים
האדמה היא החיים, היא האושר, היא אנחנו, היא כגולם בצורתו הראשונית, הגולש למסע ארוך, מעורפל, ולא יציב, בשביל
.הדומה לזרם מים לעיתים רגוע ולעיתים גועש וסוער, וערוצו מותווה מראש
.גולם המחפש את צורתו ושואב את נשמתו באינסופי הגדול
מסעה, הממשיך בהשתוקקות למושלם, מתחיל במטמורפוזה רכה ומוביל לצורה המושלמת והאולטימטיבית המקודשת במפץ
.האושר
תמר גרינפלד אמנית ייחודית בתחומים רבים ובעלת ידע רב בטכניקות השונות באמנות. נותנת ביטוי לדמיונה המפותח, לחוש האסתטי שלה ורגישותה הפנימית – הרומנטית. תמר מקדישה תשומת לב מיוחדת לטקסטורה אותה היא מבצעת בצורה
.מושלמת, המוסיפה לתמונה אוירה אינטימית
תמר שולטת בכישרון, בבטחה ובקלות במכחול על הבד הרחב והיא בונה מעולמה הפנימי סמלים רבים המעוררים חושים חבויים. יצירותיה של תמר מבטאות אישיות פנימית עשירת דמיון המעניקים עונג רב. בציוריה בולטת התנועה הרבה והשקיפויות העדינות היוצרות תחושת ריחוף שבחלום. אין הכוונה לחקות את הטבע או להעתיקו, אלא להעביר את היופי והעדינות של הפרחים
.או הדמויות הנשיות דרך דמיונה
ציוריה של תמר גרינפלד יוצרים חללים באווירה כמו אשלייתית שמתוכה ניכרים עקבות קלים של משיכות מכחולה, בטכניקת שכבות היוצרת תחושת שקיפות המדגישה את הרכות בעבודותיה. משיכות אלה יוצרות תמונה כמו-חלומית ומרומזת של רצף עלילתי-סיפורי הצף מתוך מחשבות בתת-המודע. פלטת הצבעים החמה, הניגודים בין האור והצל והשילוב ביניהם תורמים רבות
.לביטוי האנושיות שבדמויות ותואמים להפליא את נושאי ציוריה
.עבודותיה הוצגו בתערוכות רבות בארץ ובעולם
אוצרת התערוכה: רחל זיו
תיאום ביקורים בתערוכה בטלפון:03-6406493
תערוכה ייחודית המאופיינת בצבעים, קולות ורשמים רומנטיקה ואינטימיות
מישל אקטור מציירת אהבה והשתאות ללא גבולות לטבע.... לתנועותיו, ולשפע צורותיו וצבעיו.היא מציירת את מסעותיה בחלום
.מופלא. מסעות סביב תנועות הטבע לעיתים רכות ולעיתים פראיות, מלוות שריקות מוזיקליות וריקוד הרמוני ונצחי
מנסה היא להבין את המטמורפוזות שיוצרות את החיבור בין ארץ לשמים, לחוש את פעימות הטבע האלמותי ולשכוח את הטפל כמו המבנים השקופים השבירים השטים על גבעות מתעתעות. אדמה זו שלפעמים נדמית כצחיחה, מנביטה את החיים בזרמיה
.המסעירים
האדמה היא החיים, היא האושר, היא אנחנו, היא כגולם בצורתו הראשונית, הגולש למסע ארוך, מעורפל, ולא יציב, בשביל
.הדומה לזרם מים לעיתים רגוע ולעיתים גועש וסוער, וערוצו מותווה מראש
.גולם המחפש את צורתו ושואב את נשמתו באינסופי הגדול
מסעה, הממשיך בהשתוקקות למושלם, מתחיל במטמורפוזה רכה ומוביל לצורה המושלמת והאולטימטיבית המקודשת במפץ
.האושר
תמר גרינפלד אמנית ייחודית בתחומים רבים ובעלת ידע רב בטכניקות השונות באמנות. נותנת ביטוי לדמיונה המפותח, לחוש האסתטי שלה ורגישותה הפנימית – הרומנטית. תמר מקדישה תשומת לב מיוחדת לטקסטורה אותה היא מבצעת בצורה
.מושלמת, המוסיפה לתמונה אוירה אינטימית
תמר שולטת בכישרון, בבטחה ובקלות במכחול על הבד הרחב והיא בונה מעולמה הפנימי סמלים רבים המעוררים חושים חבויים. יצירותיה של תמר מבטאות אישיות פנימית עשירת דמיון המעניקים עונג רב. בציוריה בולטת התנועה הרבה והשקיפויות העדינות היוצרות תחושת ריחוף שבחלום. אין הכוונה לחקות את הטבע או להעתיקו, אלא להעביר את היופי והעדינות של הפרחים
.או הדמויות הנשיות דרך דמיונה
ציוריה של תמר גרינפלד יוצרים חללים באווירה כמו אשלייתית שמתוכה ניכרים עקבות קלים של משיכות מכחולה, בטכניקת שכבות היוצרת תחושת שקיפות המדגישה את הרכות בעבודותיה. משיכות אלה יוצרות תמונה כמו-חלומית ומרומזת של רצף עלילתי-סיפורי הצף מתוך מחשבות בתת-המודע. פלטת הצבעים החמה, הניגודים בין האור והצל והשילוב ביניהם תורמים רבות
.לביטוי האנושיות שבדמויות ותואמים להפליא את נושאי ציוריה
.עבודותיה הוצגו בתערוכות רבות בארץ ובעולם
אוצרת התערוכה: רחל זיו
תערוכת טנדו של הציירת אניטה מאיר והצלם פרופ' יהודה פייטלסון
תערוכת טנדו
.של הציירת אניטה מאיר והצלם פרופ' יהודה פייטלסון
19.2-18.3.2012
"בגלריית מועדון אוניברסיטת תל-אביב ב"בית הירוק
('רח' ג'ורג' וייז 24 רמת-אביב (קומה א
הציירת אניטה מאיר עסקה כל חייה באומנות: ציור, פיסול, עבודות יד, נגינה ושימשה שנים רבות כמעצבת הבמה של התיאטרון
.הלאומי בבוקרשט
.עבודותיה רגישות, מאופיינות בהנחות מכחול בשכבות צבע מלאות ובוטחות
.הנושאים לקוחים מחיי הכפר, ערים ראשיות ונופים אירופאיים והכל בסגנון נאיבי ורך
.ציוריה מביאים עוצמה ויופי והכול בסגנון קלאסי
RETINA - פרופ' יהודה פייטלסון הינו פרופ' לכימיה פיסיקלית ועוד בילדותו בריגה-לטביה טייל רבות בטבע כשמצלמת ה
.צמודה אליו
.עם פרישתו מהעולם האקדמאי, התפנה להתמסר לתחביב הצילום
.עם התפתחות הצילום הדיגיטלי נפתחה בפניו דרך חדשה ודרכה, מנסה להתרחק מהריאליזם הטהור
.צילומיו של פרופ' פייטלסון, משדרים ביטוי של עוצמה והתרגשות, כאילו הצופה בצילומיו עומד מול הנוף הפראי המלא הוד
.בעבודותיו, מורגשת ההתבוננות מאחורי המצלמה, בשיקול הדעת ובתכנון
.צילומיו מתוכננים בקומפוזיציות מובנות ומדוייקות ונראה שהוא "חושב מצלמה" בכל רמ"ח אבריו
.של הציירת אניטה מאיר והצלם פרופ' יהודה פייטלסון
19.2-18.3.2012
"בגלריית מועדון אוניברסיטת תל-אביב ב"בית הירוק
('רח' ג'ורג' וייז 24 רמת-אביב (קומה א
הציירת אניטה מאיר עסקה כל חייה באומנות: ציור, פיסול, עבודות יד, נגינה ושימשה שנים רבות כמעצבת הבמה של התיאטרון
.הלאומי בבוקרשט
.עבודותיה רגישות, מאופיינות בהנחות מכחול בשכבות צבע מלאות ובוטחות
.הנושאים לקוחים מחיי הכפר, ערים ראשיות ונופים אירופאיים והכל בסגנון נאיבי ורך
.ציוריה מביאים עוצמה ויופי והכול בסגנון קלאסי
RETINA - פרופ' יהודה פייטלסון הינו פרופ' לכימיה פיסיקלית ועוד בילדותו בריגה-לטביה טייל רבות בטבע כשמצלמת ה
.צמודה אליו
.עם פרישתו מהעולם האקדמאי, התפנה להתמסר לתחביב הצילום
.עם התפתחות הצילום הדיגיטלי נפתחה בפניו דרך חדשה ודרכה, מנסה להתרחק מהריאליזם הטהור
.צילומיו של פרופ' פייטלסון, משדרים ביטוי של עוצמה והתרגשות, כאילו הצופה בצילומיו עומד מול הנוף הפראי המלא הוד
.בעבודותיו, מורגשת ההתבוננות מאחורי המצלמה, בשיקול הדעת ובתכנון
.צילומיו מתוכננים בקומפוזיציות מובנות ומדוייקות ונראה שהוא "חושב מצלמה" בכל רמ"ח אבריו
"הדר ראובן - "אנדרומדה נרדמת
אנדרומדה נרדמת"- רומן גרפי למבוגרים מאת הדר ראובן, על פי סיפור קצר שכתב"
.שחר גלק
.עיבוד הטקסט, איור, עיצוב והפקה- הדר ראובן (הוצאה עצמית), מכיל 172 עמודים
סיפור במסגרת מיתית-פנטסטית, בו הים מקבל החלטות ומשחק בדמויות. מפגש שהוא גורל בין שלושת הגברים, כל אחד והטרגדיה שלו. כל אחד ונסיון ההתמודדות
.שלו. אלו שלוש עלילות נפרדות נקשרות זו בזו ומשלימות זו את זו
,למרות המסגרת הפנטסטית, העיסוק בספר הוא בראליזם כואב, בפשטות של החיים
.בטראומות שהן חלק בלתי נפרד מהמבנה האנושי
טכניקת האיור הינה חלק מרכזי בבניית הרומן הגרפי, בהעברת העלילה והיא זו שיוצרת את חווית הקריאה כפי שהיא. הספר בנוי מטכניקות שונות, מעורבות מבחינה חומרית ומתערבבות זו בזו. שלוש העלילות המתרחשות במקביל מקבלות כל אחת סיגנון קצת שונה וחומר שונה, עם חיבורים ביניהן, כך שישנו בכל זאת קשר בין הסיפורים המאחד אותם באותו עולם מצוייר בו הם מתרחשים. שימוש עשיר בחומרים והטכניקה המעורבת משמשים ליצירת עולם סיפורי אוטונומי ומורכב, המתעלם ממקום
.וזמן מסויימים ומתייחס למצב האנושי ככלל
:הספר נמכר בחנויות
."תל אביב- "תולעת ספרים" בשני הסניפים, "המגדלור", "סיפור פשוט", "קומיקס וירקות
"רעננה- "קומיקס וירקות
.ירושלים- "אוגנדה", "ונטורה" בבצלאל
.חולון- במוזאון הקומיקס והקריקטורה
(?רמת אביב- "בוק שוק", ו"בבית הירוק" בזמן התערוכה (ואולי יותר
.וגם אצל הדר ראובן* במחיר מוזל במיוחד לתערוכה. דוגמאות מן הספר יהיו במשרדי מועדון האוניברסיטה
או דרך המייל http://market.marmelada.co.il/hadarreuven במרמלדה מרקט, בכתובת *
hadarreuven@gmail.com
http://cargocollective.com/hadarreuven ודרך האתר של הדר
:פרטים נוספים על הספר ניתן למצוא גם ב
http://marmelada.xnet.co.il/36034/פרויקט-אנדרומדה/#comments
.שחר גלק
.עיבוד הטקסט, איור, עיצוב והפקה- הדר ראובן (הוצאה עצמית), מכיל 172 עמודים
סיפור במסגרת מיתית-פנטסטית, בו הים מקבל החלטות ומשחק בדמויות. מפגש שהוא גורל בין שלושת הגברים, כל אחד והטרגדיה שלו. כל אחד ונסיון ההתמודדות
.שלו. אלו שלוש עלילות נפרדות נקשרות זו בזו ומשלימות זו את זו
,למרות המסגרת הפנטסטית, העיסוק בספר הוא בראליזם כואב, בפשטות של החיים
.בטראומות שהן חלק בלתי נפרד מהמבנה האנושי
טכניקת האיור הינה חלק מרכזי בבניית הרומן הגרפי, בהעברת העלילה והיא זו שיוצרת את חווית הקריאה כפי שהיא. הספר בנוי מטכניקות שונות, מעורבות מבחינה חומרית ומתערבבות זו בזו. שלוש העלילות המתרחשות במקביל מקבלות כל אחת סיגנון קצת שונה וחומר שונה, עם חיבורים ביניהן, כך שישנו בכל זאת קשר בין הסיפורים המאחד אותם באותו עולם מצוייר בו הם מתרחשים. שימוש עשיר בחומרים והטכניקה המעורבת משמשים ליצירת עולם סיפורי אוטונומי ומורכב, המתעלם ממקום
.וזמן מסויימים ומתייחס למצב האנושי ככלל
:הספר נמכר בחנויות
."תל אביב- "תולעת ספרים" בשני הסניפים, "המגדלור", "סיפור פשוט", "קומיקס וירקות
"רעננה- "קומיקס וירקות
.ירושלים- "אוגנדה", "ונטורה" בבצלאל
.חולון- במוזאון הקומיקס והקריקטורה
(?רמת אביב- "בוק שוק", ו"בבית הירוק" בזמן התערוכה (ואולי יותר
.וגם אצל הדר ראובן* במחיר מוזל במיוחד לתערוכה. דוגמאות מן הספר יהיו במשרדי מועדון האוניברסיטה
או דרך המייל http://market.marmelada.co.il/hadarreuven במרמלדה מרקט, בכתובת *
hadarreuven@gmail.com
http://cargocollective.com/hadarreuven ודרך האתר של הדר
:פרטים נוספים על הספר ניתן למצוא גם ב
http://marmelada.xnet.co.il/36034/פרויקט-אנדרומדה/#comments
"הדר ראובן - "העיר הנושמת
.עבודות בטכניקה מעורבת, הבית הירוק, אוניברסיטת תל אביב טקסט: דר' דליה הקר-אוריון אוצרת התערוכה
בחודשים ינואר-פברואר 2012 מוצגת בגלריית מועדון הסגל של אוניברסיטת תל אביב התערוכה "העיר נושמת" של האמנית
,הרב-תחומית הדר ראובן. 30 העבודות מייצגות שילוב של כמה מהטכניקות בהם היא יוצרת וכוללות: ציור, רישום, איור
.תיפורים, קולאז', "מן המוכן" ועוד
לפני חודשיים נערכה במוזיאון הקומיקס והקריקטורות בחולון השקה לספר "אנדרומדה נרדמת" אותו הפיקה ואיירה. הדר שהינה בוגרת בית הספר הגבוה "מנשר לאמנות" השתתפה בתערוכות שונות וזוהי תערוכת היחיד הראשונה שלה. איכותן האמנותית וייחודן של העבודות מעוררים התרגשות בלב המתבוננים. ניתן להעריך את העבודה הרבה המושקעת בליקוט החומרים השונים ושילובם יחד במחברים מקוריים המעלים תכנים נרטיביים. היותה כותבת ומעצבת פלסטית חוברים יחד ויש בעבודתה התייחסות לטקסט שלעיתים הדימוי משתלט עליו ויוצר עולם אליו נכנס הטקסט. יש עירוב של דמיון ומציאות. בעבודותיה ניתן ביטוי חזותי
.לעולמה הפנימי, מחשבותיה, תחושותיה ותפישת העולם שלה
העיר מהווה מצע להתרחשויות אנושיות מורכבות. מקומם של בני האדם אינו מרכזי אלא הם מהווים חלק מהמארג הכללי המתואר. בתפישה הפנתאיסטית הבאה לידי ביטוי בעבודותיהם של אמנים כמו פרנץ מרק לדוגמה תופשים הטבע בכלל ובעלי החיים בפרט את המקום המרכזי. אצל הדר ראובן העיר מהווה את האלמנט הדומיננטי ובני האדם, בעלי החיים והחורשות מצטיירים על הרקע שלה. בעבודות אחדות יש האנשה של הבתים, כמו בציור מס. 15 לדוגמה, בו הכלונסאות נראות כרגליים. גיבוב הצריפים והבתים הישנים חוסם את קו הרקיע ומחזיר את המתבונן אל האספלט ולתחושה שאין לאן לצאת ומהווים תהודה למצבים נפשיים. חוטי החשמל הרפויים מלמדים על תקשורת לקוייה והגלגל המרופט וקירות הלבנים החוזרים ועולים בחלק גדול מהעבודות משמשים כמטפורות וכסמלים ומדגישים ביתר שאת את העוני החומרי. עוני המודגש בתפנימים המגלים קירות חשופים, מיעוט של רהיטים אסלות בתי שימוש ודגים אילמים. על רקע זה צומחת אלימות כמו בעבודה בה מופיע בפינה הימנית התחתונה ילד עם אקדח שלוף בידו. לעיתים נצפים מעל ציפור או מטוס שמוט כנפיים ועל הקרקע או על ענפי העצים הבודדים מעט ציפורים. כאשר יש מבוגר שאוחז בידו בילד, מסתתר מאחורי הקשר סיפור אפל של פיתוי וניצול. הדמויות בודדות וכשיש קשר, המבט בין הדמויות הוא סכמטי וכל דמות מסתכלת לכיוון אחר. הבתים אוצרים בתוכם גם זיכרונות משפחתיים, כמו בעבודה
.משקופים" בו משתקפים בחלונות דמויות מהאלבום המשפחתי של האמנית"
העבודות שנעשו בטכניקה מעורבת כוללות שני שלבים: השלב הראשון הוא שלב ההכנה והאיסוף בו נאספים ומלוקטים יחד חומרים רלוונטיים מן המוכן, גזרי צילומים, צילומים מעיתונים, ציור, שרטוט, וכדומה. בשלב השני הם משובצים יחד לכדי יצירת
.קומפוזיציה על ידי הדבקה, תיפורים ועוד
בתערוכה נבחר מדגם מייצג של כמה מהטכניקות הכוללות בין היתר: עבודות עם כפתורים, רישום, הדבקת חומרים מן המוכן על רקע תוכניות של דירות, חריטות על שקף צבוע, קולאזים, רישום בצפורן, אקווארל, גואש, ועוד. האיכות הצבעונית המתונה תורמת לאווירה העולה מהיצירות והאיכות המרקמית הייחודית נוצרת על ידי שילוב החומרים השונים. הדיכוטומיה הקיימת אצל האמנית בין המילה הכתובה והדימוי החזותי מוצאת את ביטויה בשילובים של אותיות ללא משמעות מילולית, מילים עם משמעות
המעידה על החומרניות המלווה את החיים האורבניים. האותיות והמילים מוסיפות לאיכות הטקטילית של Cash כמו המילה
.העבודות. מידת הגודל שאינה תואמת בהכרח את המציאות נקבעת בהתאם לדרישות היצירה
הספרים שהפיקה hadarreuven@gmail.com לפרטים על העבודות ניתן לפנות לאמנית הדר ראובן 054-6852057 או
.ואיירה נמצאים לעיון ולמכירה במזכירות
בחודשים ינואר-פברואר 2012 מוצגת בגלריית מועדון הסגל של אוניברסיטת תל אביב התערוכה "העיר נושמת" של האמנית
,הרב-תחומית הדר ראובן. 30 העבודות מייצגות שילוב של כמה מהטכניקות בהם היא יוצרת וכוללות: ציור, רישום, איור
.תיפורים, קולאז', "מן המוכן" ועוד
לפני חודשיים נערכה במוזיאון הקומיקס והקריקטורות בחולון השקה לספר "אנדרומדה נרדמת" אותו הפיקה ואיירה. הדר שהינה בוגרת בית הספר הגבוה "מנשר לאמנות" השתתפה בתערוכות שונות וזוהי תערוכת היחיד הראשונה שלה. איכותן האמנותית וייחודן של העבודות מעוררים התרגשות בלב המתבוננים. ניתן להעריך את העבודה הרבה המושקעת בליקוט החומרים השונים ושילובם יחד במחברים מקוריים המעלים תכנים נרטיביים. היותה כותבת ומעצבת פלסטית חוברים יחד ויש בעבודתה התייחסות לטקסט שלעיתים הדימוי משתלט עליו ויוצר עולם אליו נכנס הטקסט. יש עירוב של דמיון ומציאות. בעבודותיה ניתן ביטוי חזותי
.לעולמה הפנימי, מחשבותיה, תחושותיה ותפישת העולם שלה
העיר מהווה מצע להתרחשויות אנושיות מורכבות. מקומם של בני האדם אינו מרכזי אלא הם מהווים חלק מהמארג הכללי המתואר. בתפישה הפנתאיסטית הבאה לידי ביטוי בעבודותיהם של אמנים כמו פרנץ מרק לדוגמה תופשים הטבע בכלל ובעלי החיים בפרט את המקום המרכזי. אצל הדר ראובן העיר מהווה את האלמנט הדומיננטי ובני האדם, בעלי החיים והחורשות מצטיירים על הרקע שלה. בעבודות אחדות יש האנשה של הבתים, כמו בציור מס. 15 לדוגמה, בו הכלונסאות נראות כרגליים. גיבוב הצריפים והבתים הישנים חוסם את קו הרקיע ומחזיר את המתבונן אל האספלט ולתחושה שאין לאן לצאת ומהווים תהודה למצבים נפשיים. חוטי החשמל הרפויים מלמדים על תקשורת לקוייה והגלגל המרופט וקירות הלבנים החוזרים ועולים בחלק גדול מהעבודות משמשים כמטפורות וכסמלים ומדגישים ביתר שאת את העוני החומרי. עוני המודגש בתפנימים המגלים קירות חשופים, מיעוט של רהיטים אסלות בתי שימוש ודגים אילמים. על רקע זה צומחת אלימות כמו בעבודה בה מופיע בפינה הימנית התחתונה ילד עם אקדח שלוף בידו. לעיתים נצפים מעל ציפור או מטוס שמוט כנפיים ועל הקרקע או על ענפי העצים הבודדים מעט ציפורים. כאשר יש מבוגר שאוחז בידו בילד, מסתתר מאחורי הקשר סיפור אפל של פיתוי וניצול. הדמויות בודדות וכשיש קשר, המבט בין הדמויות הוא סכמטי וכל דמות מסתכלת לכיוון אחר. הבתים אוצרים בתוכם גם זיכרונות משפחתיים, כמו בעבודה
.משקופים" בו משתקפים בחלונות דמויות מהאלבום המשפחתי של האמנית"
העבודות שנעשו בטכניקה מעורבת כוללות שני שלבים: השלב הראשון הוא שלב ההכנה והאיסוף בו נאספים ומלוקטים יחד חומרים רלוונטיים מן המוכן, גזרי צילומים, צילומים מעיתונים, ציור, שרטוט, וכדומה. בשלב השני הם משובצים יחד לכדי יצירת
.קומפוזיציה על ידי הדבקה, תיפורים ועוד
בתערוכה נבחר מדגם מייצג של כמה מהטכניקות הכוללות בין היתר: עבודות עם כפתורים, רישום, הדבקת חומרים מן המוכן על רקע תוכניות של דירות, חריטות על שקף צבוע, קולאזים, רישום בצפורן, אקווארל, גואש, ועוד. האיכות הצבעונית המתונה תורמת לאווירה העולה מהיצירות והאיכות המרקמית הייחודית נוצרת על ידי שילוב החומרים השונים. הדיכוטומיה הקיימת אצל האמנית בין המילה הכתובה והדימוי החזותי מוצאת את ביטויה בשילובים של אותיות ללא משמעות מילולית, מילים עם משמעות
המעידה על החומרניות המלווה את החיים האורבניים. האותיות והמילים מוסיפות לאיכות הטקטילית של Cash כמו המילה
.העבודות. מידת הגודל שאינה תואמת בהכרח את המציאות נקבעת בהתאם לדרישות היצירה
הספרים שהפיקה hadarreuven@gmail.com לפרטים על העבודות ניתן לפנות לאמנית הדר ראובן 054-6852057 או
.ואיירה נמצאים לעיון ולמכירה במזכירות
בדרך לאושר
תערוכת ציורים של רפאלה
אוצרות וטקסט דר' דליה הקר-אוריון
בתערוכה "בדרך אל האושר" מוצג מדגם של עבודות
,שנוצרו על ידי האמנית רפאלה החל משנת 2005
.שהמוטיב המרכזי בהם הוא חיפוש הדרך אל האושר
הציורים מהווים מדגם מייצג משפע של עבודות נוספות אותן היא ממשיכה ליצור "כמעיין המתגבר". אל עולם הציור התוודעה בשנת 2005 בעקבות מחלה שהביאה אותה לסדנא של תרפיה באמנות ומאז היא לא מפסיקה
לצייר ומגלה בכוחות עצמה, טכניקות ותחומים חדשים. האיכות המיוחדת של עבודותיה מדברת אל המתבוננים ומשפיעה עליהם ושתי משוררות וסופרת כתבו ספרי שירים בהשראתן.
דרך הציור שלה אינטואיטיבית, אוטומטית ונוצרת מתוך טרנס. היא חפה מרציונליות ומחוברת ישר לתת מודע האישי והקולקטיבי. ארכיטיפים יונגיאניים וסימנים מגיים נוצרים על ידה תוך חיבור ישיר למאגרי הדימויים התת הכרתיים. הצבעוניות הדשנה יוצרת תחושה של עוצמה, זרימה, שפעה ונהנתנות אך מתחת לפני השטח מוצפנים מסרים שגם
.היוצרת עצמה אינה מודעת להם, עד שהם עולים במהלך היצירה אל פני השטח
הטכניקה שפתחה כוללת מלבד השימוש במכחולים ובסכיני ציירים גם שימוש בידיה והנחת הצבעים בעזרת טפטוף, נזילות, והטבעות. באמצעות צפורניה וקצות אצבעותיה היא נוגעת, מלטפת, שורטת, צובתת, מפלרטטת, מטופפת-מתופפת על שכבת הצבע העליונה ומעצבת את הציורים ויוצרת איתם מערכת יחסים אישית.הכנסת הסדר הצורני והמרקמי לתוך הכאוס הרגשי הדינמי מתבטא בחלק מהציורים בסימטריה ובציור של נקודות על פני כל השטח. העושר
המרקמי מועצם על ידי תוספת חומרים נוספים כמו תחבושות, חרוזים,משחת
.עיצוב ועוד
.הציור כמו התחבושות, חובש את פצעי העבר וצובע אותם בצבעים עליזים
מהעבודות מהדהדים צלילים קמאיים ועולה זכרון תרבויות קדומות ופרימיטיביות בינהן המאיה והאינקה, האינדיאנית, המזרח הרחוק והאבוריג'ינית. ציוריה מתכתבים עם אומנויות שונות
.ומזכירים תכשיטים עשירי מרקם וצבע, שטיחים, אריגים וסלים כסלים קלועים
בציוריה מלאי הדמיון יש התייחסות לעולם ומלואו: תיאורי בעלי חיים: ציפורים, דגים, נחשים, פרפרים, וחיות ארכאיות ודמיוניות. תיאורי אלמנטים צמחיים ותיאורי גלקסיות. יצירות מופשטות על נושא רגשות. צורות גיאומטריות הכוללות בין היתר משולשים, עיגולים, קווים גליים, וספירלות. אלמנטים הקשורים לפריה ורביה כגון: זרעונים, ביציות, גלעינים ותאים. מנדלות צבעוניות המשתלבות אחת בשנייה לצורת שמונה, המסמלת את האינסוף. היא תוהה אחר שורש החיים, תהליכי יצירה,פריה ורביה והיווצרות שחלקם נצפים כמבעד למיקרוסקופ, אחרים במבט מלמעלה ויתרם במבט מהצד. מוטיב הציפור האם והגוזל מעבירים רבדים עמוקים יותר והיגדים
.לגבי יחסי אנוש
האיכויות המאפיינות את רב הציורים הן: כיסוי כל פני השטח, תנועה, דינמיות ודרמטיות, מינעד שבין המודגש והעמום וצורות החוזרות על עצמן במידת גודל שונה, כמו בפרקטלים הקיימים
.בטבע
תיאוריה הנאיביים והדקוטיביים מתכתבים סגנונית ם אמנ הפעילות האמריקאיים כמו ג'קסון פולוק ולאיכות הדקרטיבית של גוסטב קלימט. בשנה האחרונה משלבת טכניקות צילומיות ומוטיבים סימבוליים כמו צילומי מפתחות ותגיות ומעבדת את יצירותיה בעזרת המחשב ובוראת
"עולמות צבעוניים מרנינים. בגלל דרך העבודה האינטואיטיבית עולים על הבד דימויים "נבואיים
.שניתן לקשר אותם מאוחר יותר לאירועים שמתרחשים
אין ספק שעבודותיה הן שמניזם עצמי ומשמשות קתרזיס לעולם פנימי תוסס וגועש והצבעוניות העשירה מחפה על תהיות, חסכים ומשחררת ממחסומים פנימיים. הפנייה לצד הרוחני מנטרלת גבולות ומאפשרת קשרים עם תרבויות ואנשים. המחזוריות, הפריון והיצירה הקיימים בטבע משמשים לה מקור השראה ומעגן בטוח ובו היא מוצאת הוכחה שאפשר להתגבר על
.מכשולים ולהמשיך הלאה בדרך אל האושר
שיח גלריה ומפגש עם האמנית והאוצרת יתקיים במועדון הסגל של אוניברסיטת תל אביב
.בבית הירוק ברח' ג'ורג' וייז 24 ביום ראשון ה-11 לדצמבר בשעה 16:00, הקהל מוזמן
בתערוכה "בדרך אל האושר" מוצג מדגם של עבודות
,שנוצרו על ידי האמנית רפאלה החל משנת 2005
.שהמוטיב המרכזי בהם הוא חיפוש הדרך אל האושר
הציורים מהווים מדגם מייצג משפע של עבודות נוספות אותן היא ממשיכה ליצור "כמעיין המתגבר". אל עולם הציור התוודעה בשנת 2005 בעקבות מחלה שהביאה אותה לסדנא של תרפיה באמנות ומאז היא לא מפסיקה
לצייר ומגלה בכוחות עצמה, טכניקות ותחומים חדשים. האיכות המיוחדת של עבודותיה מדברת אל המתבוננים ומשפיעה עליהם ושתי משוררות וסופרת כתבו ספרי שירים בהשראתן.
דרך הציור שלה אינטואיטיבית, אוטומטית ונוצרת מתוך טרנס. היא חפה מרציונליות ומחוברת ישר לתת מודע האישי והקולקטיבי. ארכיטיפים יונגיאניים וסימנים מגיים נוצרים על ידה תוך חיבור ישיר למאגרי הדימויים התת הכרתיים. הצבעוניות הדשנה יוצרת תחושה של עוצמה, זרימה, שפעה ונהנתנות אך מתחת לפני השטח מוצפנים מסרים שגם
.היוצרת עצמה אינה מודעת להם, עד שהם עולים במהלך היצירה אל פני השטח
הטכניקה שפתחה כוללת מלבד השימוש במכחולים ובסכיני ציירים גם שימוש בידיה והנחת הצבעים בעזרת טפטוף, נזילות, והטבעות. באמצעות צפורניה וקצות אצבעותיה היא נוגעת, מלטפת, שורטת, צובתת, מפלרטטת, מטופפת-מתופפת על שכבת הצבע העליונה ומעצבת את הציורים ויוצרת איתם מערכת יחסים אישית.הכנסת הסדר הצורני והמרקמי לתוך הכאוס הרגשי הדינמי מתבטא בחלק מהציורים בסימטריה ובציור של נקודות על פני כל השטח. העושר
המרקמי מועצם על ידי תוספת חומרים נוספים כמו תחבושות, חרוזים,משחת
.עיצוב ועוד
.הציור כמו התחבושות, חובש את פצעי העבר וצובע אותם בצבעים עליזים
מהעבודות מהדהדים צלילים קמאיים ועולה זכרון תרבויות קדומות ופרימיטיביות בינהן המאיה והאינקה, האינדיאנית, המזרח הרחוק והאבוריג'ינית. ציוריה מתכתבים עם אומנויות שונות
.ומזכירים תכשיטים עשירי מרקם וצבע, שטיחים, אריגים וסלים כסלים קלועים
בציוריה מלאי הדמיון יש התייחסות לעולם ומלואו: תיאורי בעלי חיים: ציפורים, דגים, נחשים, פרפרים, וחיות ארכאיות ודמיוניות. תיאורי אלמנטים צמחיים ותיאורי גלקסיות. יצירות מופשטות על נושא רגשות. צורות גיאומטריות הכוללות בין היתר משולשים, עיגולים, קווים גליים, וספירלות. אלמנטים הקשורים לפריה ורביה כגון: זרעונים, ביציות, גלעינים ותאים. מנדלות צבעוניות המשתלבות אחת בשנייה לצורת שמונה, המסמלת את האינסוף. היא תוהה אחר שורש החיים, תהליכי יצירה,פריה ורביה והיווצרות שחלקם נצפים כמבעד למיקרוסקופ, אחרים במבט מלמעלה ויתרם במבט מהצד. מוטיב הציפור האם והגוזל מעבירים רבדים עמוקים יותר והיגדים
.לגבי יחסי אנוש
האיכויות המאפיינות את רב הציורים הן: כיסוי כל פני השטח, תנועה, דינמיות ודרמטיות, מינעד שבין המודגש והעמום וצורות החוזרות על עצמן במידת גודל שונה, כמו בפרקטלים הקיימים
.בטבע
תיאוריה הנאיביים והדקוטיביים מתכתבים סגנונית ם אמנ הפעילות האמריקאיים כמו ג'קסון פולוק ולאיכות הדקרטיבית של גוסטב קלימט. בשנה האחרונה משלבת טכניקות צילומיות ומוטיבים סימבוליים כמו צילומי מפתחות ותגיות ומעבדת את יצירותיה בעזרת המחשב ובוראת
"עולמות צבעוניים מרנינים. בגלל דרך העבודה האינטואיטיבית עולים על הבד דימויים "נבואיים
.שניתן לקשר אותם מאוחר יותר לאירועים שמתרחשים
אין ספק שעבודותיה הן שמניזם עצמי ומשמשות קתרזיס לעולם פנימי תוסס וגועש והצבעוניות העשירה מחפה על תהיות, חסכים ומשחררת ממחסומים פנימיים. הפנייה לצד הרוחני מנטרלת גבולות ומאפשרת קשרים עם תרבויות ואנשים. המחזוריות, הפריון והיצירה הקיימים בטבע משמשים לה מקור השראה ומעגן בטוח ובו היא מוצאת הוכחה שאפשר להתגבר על
.מכשולים ולהמשיך הלאה בדרך אל האושר
שיח גלריה ומפגש עם האמנית והאוצרת יתקיים במועדון הסגל של אוניברסיטת תל אביב
.בבית הירוק ברח' ג'ורג' וייז 24 ביום ראשון ה-11 לדצמבר בשעה 16:00, הקהל מוזמן
נפלאה היא, בעיניי
תערוכתה של מיכל ראש- בן עמי - רשמים מאתיופיה
טקס פתיחת התערוכה יתקיים ביום שני ה-7 בפברואר 2011 בשעה 16:30 באולם מועדון אוניברסיטת תל-אביב (ע"ר) בבית הירוק, רח' ד"ר ג'ורג' וייז 24 רמת-אביב
את מיכל הכרתי במסגרת עבודתי באוניברסיטה. צנועה, שקטה ומוכשרת. בצילומים שלה ניכר הניסיון מחד ואהבת הצילום מאידך, הקומפוזיציה באה לה בטבעיות וכן גם מרקמי הצבעים והתוכן. הצלם יואל שתרוג אמר פעם - המצלמה לא חשובה, חשוב האדם העומד מאחורי המצלמה
ואני מוסיפה כשיש את שניהם, התוצאה היא תערוכה שאנו מציגים! סיגל איבס, מנכ"ל מועדון אוני' ת"א
:מספרת מיכל ראש- בן עמי
התערוכה באה בעקבות טיול- מסע, בו השתתפתי, לאורכה של אתיופיה. מאד הסתקרנתי להכיר את ארץ המוצא של העולים מאתיופיה, להבין מהיכן הם הגיעו, אילו חיים היו להם לפני עלייתם ארצה. התרשמתי עמוקות מן הגיוון הרב של הארץ המדהימה הזו. כל חבל ארץ אנשיו ומנהגיהם, כל אזור ואופיו המיוחד, נופיו השונים, הדתות והאמונות, ובכולם פגשתי אנשים שקטים ומאופקים, סקרנים ומסבירי פנים
זוהי ארץ בראשית, בה חורשים עם שוורים, שואבים מים מבורות, באמצע שום מקום, ונושאים אותם למרחקים בג'ריקנים צהובים. הצמחייה עשירה, עופות המים מרובים, קופי הג'לאדה מצחיקים, ההיפופוטמים והתנינים באגם חופשיים. זוהי ארץ מקורות הנילוס הכחול
זוהי ארץ של סיפור המלך שלמה ומלכת שבא, בנם מנליק וירושלים. זוהי ארץ של אמנות עשירה וצבעונית, אנשי דת ומאמינים, כנסיות חצובות בסלע וכתבים עתיקים יפיפיים, מוסיקה וריקודים, אנשים פשוטים וילדים שאפתניים
זוהי ארץ של בתי חומר, קש, פח וטוקולים מסורתיים, ומנגד ערים מתפתחות, שדות תעופה, מעט כבישי אספלט והרבה מאד דרכי עפר... בתוך כל זה: "המתחם היהודי" בפאתי העיר גונדר, המשרת את ה"שארית" המחכה לעלייה לארץ: בית ספר, בית כנסת, בית עלמין צנוע אך צבעוני, יהודים מאמינים, יהודים ממתינים
הצבעים והגוונים המשתנים לאורך שעות היום: מזריחה ועד לשקיעה, יוצרים שמים סגלגלים, ורודים, אדומים, צהובים וכחולים, אוירה משתנה, אוירה קסומה. מלבושי האנשים משתנים מאפור-חום בלוי וישן, דרך הלבן והצהוב המסמלים טוהר, ועד לשיא הצבעוניות בשבטי הדרום. המעברים ממלבושי חול לבגדי חג ומועד, יוצרים עולם ומלואו- חגיגה למבקר ובמיוחד למצלם. ההפתעות רבות ומגוונות, העין לא שבעה
איני מתיימרת לשקף בתמונות שלי את מהותה של אתיופיה, אני מגישה את התרשמותי, תמונות שאני אוהבת. התמונות הנ"ל הן רק קומץ קטן מאד מכל מה שצילמתי, יכולתי להציג תערוכות שונות לחלוטין באופיין, בזכות העושר והמגוון
כמה מילים עליי: אוהבת לצלם, צילום הוא חלק בלתי נפרד מחיי. בתמונות שלי, אני משתדלת להעביר את התרשמותי מאנשים ועיסוקיהם, להנציח בצילום את החוויה והאווירה, להראות יופי וייחוד של מקום, באופן ישיר ואמנותי. בצילומים שלי, אני מנסה לספר סיפור, להעביר מסר, לשקף מצב ומצב רוח, לשתף בחוויה, כל זאת, ברגש, בהדגשת היופי, באופן אמנותי ואסטטי. אני ילידת הארץ, למדתי צילום בירושלים, ב"מכללת הדסה", ולאחר מכן התחלתי לעבוד באוניברסיטת תל אביב; ראשית במכון לארכיאולוגיה ובהמשך, באגף לקשרי חוץ, בו אני עובדת גם כיום. צילומי הוצגו במסגרות האוניברסיטה השונות והודפסו במאות פרסומים, במשך השנים. כמו כן, השתתפתי בתערוכת צילום קבוצתית, בשנה שעברה
את מיכל הכרתי במסגרת עבודתי באוניברסיטה. צנועה, שקטה ומוכשרת. בצילומים שלה ניכר הניסיון מחד ואהבת הצילום מאידך, הקומפוזיציה באה לה בטבעיות וכן גם מרקמי הצבעים והתוכן. הצלם יואל שתרוג אמר פעם - המצלמה לא חשובה, חשוב האדם העומד מאחורי המצלמה
ואני מוסיפה כשיש את שניהם, התוצאה היא תערוכה שאנו מציגים! סיגל איבס, מנכ"ל מועדון אוני' ת"א
:מספרת מיכל ראש- בן עמי
התערוכה באה בעקבות טיול- מסע, בו השתתפתי, לאורכה של אתיופיה. מאד הסתקרנתי להכיר את ארץ המוצא של העולים מאתיופיה, להבין מהיכן הם הגיעו, אילו חיים היו להם לפני עלייתם ארצה. התרשמתי עמוקות מן הגיוון הרב של הארץ המדהימה הזו. כל חבל ארץ אנשיו ומנהגיהם, כל אזור ואופיו המיוחד, נופיו השונים, הדתות והאמונות, ובכולם פגשתי אנשים שקטים ומאופקים, סקרנים ומסבירי פנים
זוהי ארץ בראשית, בה חורשים עם שוורים, שואבים מים מבורות, באמצע שום מקום, ונושאים אותם למרחקים בג'ריקנים צהובים. הצמחייה עשירה, עופות המים מרובים, קופי הג'לאדה מצחיקים, ההיפופוטמים והתנינים באגם חופשיים. זוהי ארץ מקורות הנילוס הכחול
זוהי ארץ של סיפור המלך שלמה ומלכת שבא, בנם מנליק וירושלים. זוהי ארץ של אמנות עשירה וצבעונית, אנשי דת ומאמינים, כנסיות חצובות בסלע וכתבים עתיקים יפיפיים, מוסיקה וריקודים, אנשים פשוטים וילדים שאפתניים
זוהי ארץ של בתי חומר, קש, פח וטוקולים מסורתיים, ומנגד ערים מתפתחות, שדות תעופה, מעט כבישי אספלט והרבה מאד דרכי עפר... בתוך כל זה: "המתחם היהודי" בפאתי העיר גונדר, המשרת את ה"שארית" המחכה לעלייה לארץ: בית ספר, בית כנסת, בית עלמין צנוע אך צבעוני, יהודים מאמינים, יהודים ממתינים
הצבעים והגוונים המשתנים לאורך שעות היום: מזריחה ועד לשקיעה, יוצרים שמים סגלגלים, ורודים, אדומים, צהובים וכחולים, אוירה משתנה, אוירה קסומה. מלבושי האנשים משתנים מאפור-חום בלוי וישן, דרך הלבן והצהוב המסמלים טוהר, ועד לשיא הצבעוניות בשבטי הדרום. המעברים ממלבושי חול לבגדי חג ומועד, יוצרים עולם ומלואו- חגיגה למבקר ובמיוחד למצלם. ההפתעות רבות ומגוונות, העין לא שבעה
איני מתיימרת לשקף בתמונות שלי את מהותה של אתיופיה, אני מגישה את התרשמותי, תמונות שאני אוהבת. התמונות הנ"ל הן רק קומץ קטן מאד מכל מה שצילמתי, יכולתי להציג תערוכות שונות לחלוטין באופיין, בזכות העושר והמגוון
כמה מילים עליי: אוהבת לצלם, צילום הוא חלק בלתי נפרד מחיי. בתמונות שלי, אני משתדלת להעביר את התרשמותי מאנשים ועיסוקיהם, להנציח בצילום את החוויה והאווירה, להראות יופי וייחוד של מקום, באופן ישיר ואמנותי. בצילומים שלי, אני מנסה לספר סיפור, להעביר מסר, לשקף מצב ומצב רוח, לשתף בחוויה, כל זאת, ברגש, בהדגשת היופי, באופן אמנותי ואסטטי. אני ילידת הארץ, למדתי צילום בירושלים, ב"מכללת הדסה", ולאחר מכן התחלתי לעבוד באוניברסיטת תל אביב; ראשית במכון לארכיאולוגיה ובהמשך, באגף לקשרי חוץ, בו אני עובדת גם כיום. צילומי הוצגו במסגרות האוניברסיטה השונות והודפסו במאות פרסומים, במשך השנים. כמו כן, השתתפתי בתערוכת צילום קבוצתית, בשנה שעברה
הפסטיבל הארצי הרביעי לצילום אמנותי בקרב עולים
ישראל בעין חדשה
טקס פתיחת הפסטיבל יתקיים ביום שני ה-27 בדצמבר 2010 בשעה 18:00 באולם מועדון אוניברסיטת תל-אביב (ע"ר) בבית הירוק, רח' ד"ר ג'ורג' וייז 24 רמת-אביב
על אודות הפרויקט
הפסטיבל הארצי הרביעי לצילום אמנותי בקרב עולים "ישראל בעין חדשה" 2010, ייפתח במועדון אוניברסיטת תל-אביב "הבית הירוק". השנה יוקדש הפסטיבל ליום השנה ה-20 לעלייה הגדולה מברית-המועצות לשעבר ובמסגרתו תתקיימנה שתי תערוכות: צילומי דיוקנאות "פני העלייה" וצילומי נופים. במסגרת הפסטיבל יוצגו השנה שני פרויקטים נוספים: "מציור עד צילום" של הצייר בוריס קרבנוב ובתו הצלמת טטיאנה קרבנוב, ו-"22 ציירים" של הצייר סאשה גנלין והצלם אוריאל מסה
אנו מתבוננים בהישגי הצלמים בארבע השנים האחרונות וגאים על כך שהפרויקט הגשים את מטרתו. הצלמים המוכשרים שנבחרו על-ידי חבר השופטים והשתתפו בפסטיבלים מייצגים כיום בכבוד את הצילום הישראלי בחוץ-לארץ ואף לוקחים חלק בארגון הפסטיבל הנוכחי ובכך מסייעים למשתתפים החדשים
הפרויקט הארצי, אשר החל מכיתות האמן של לאוניד פדרול, הינו היחיד מסוגו בישראל: 40 הצלמים המשתתפים בו מציגים את ארץ-ישראל לא רק בטכניקות צילום מגוונות אלא גם מזוויות ראייה הייחודיות רק להם בתור עולים ממדינות שונות ברחבי העולם. הפסטיבל מעניק לצלמים ותיקים וחדשים כאחד הזדמנות להציג את עבודותיהם בפני הקהל הרחב ללא דמי השתתפות ולקבל קטלוג עם עבודותיהם, המסייע רבות בקידומם המקצועי
אנו שמחים על כי הוועדה התכנית של ארגון ראש הממשלה "נתיב" בחרה ב-30 תצלומים מהפסטיבלים האחרונים להצגה ב-11 מדינות של ברית-המועצות לשעבר. עד כה הוצגה התערוכה בקייב, במוסקבה, בנובוסיבירסק ובמינסק
יוזמי הפסטיבל "ישראל בעין חדשה" הינם מנהל ואוצר הפרויקט, הצלם לאוניד פדרול, והמפיקה אלינה קביטקובסקי, אשר עומדים בראש סוכנות ההפקות "קביטקובסקי ארט"
אנו מודים מקרב לב למשרד לקליטת העלייה ולמרכז לקליטת אמנים-עולים
אנו מודים לסוכנות היהודית לארץ ישראל, למועדון אוניברסיטת תל-אביב "הבית הירוק", וכן לרדיו רק"ע, לערוץ 9, למגזין "עולם הצילום" ולפורטל האינטרנט ZAHAV.RU על הסיוע במימוש הפרויקט
www.artphotoisrael.co.il אתר הפסטיבל
על אודות הפרויקט
הפסטיבל הארצי הרביעי לצילום אמנותי בקרב עולים "ישראל בעין חדשה" 2010, ייפתח במועדון אוניברסיטת תל-אביב "הבית הירוק". השנה יוקדש הפסטיבל ליום השנה ה-20 לעלייה הגדולה מברית-המועצות לשעבר ובמסגרתו תתקיימנה שתי תערוכות: צילומי דיוקנאות "פני העלייה" וצילומי נופים. במסגרת הפסטיבל יוצגו השנה שני פרויקטים נוספים: "מציור עד צילום" של הצייר בוריס קרבנוב ובתו הצלמת טטיאנה קרבנוב, ו-"22 ציירים" של הצייר סאשה גנלין והצלם אוריאל מסה
אנו מתבוננים בהישגי הצלמים בארבע השנים האחרונות וגאים על כך שהפרויקט הגשים את מטרתו. הצלמים המוכשרים שנבחרו על-ידי חבר השופטים והשתתפו בפסטיבלים מייצגים כיום בכבוד את הצילום הישראלי בחוץ-לארץ ואף לוקחים חלק בארגון הפסטיבל הנוכחי ובכך מסייעים למשתתפים החדשים
הפרויקט הארצי, אשר החל מכיתות האמן של לאוניד פדרול, הינו היחיד מסוגו בישראל: 40 הצלמים המשתתפים בו מציגים את ארץ-ישראל לא רק בטכניקות צילום מגוונות אלא גם מזוויות ראייה הייחודיות רק להם בתור עולים ממדינות שונות ברחבי העולם. הפסטיבל מעניק לצלמים ותיקים וחדשים כאחד הזדמנות להציג את עבודותיהם בפני הקהל הרחב ללא דמי השתתפות ולקבל קטלוג עם עבודותיהם, המסייע רבות בקידומם המקצועי
אנו שמחים על כי הוועדה התכנית של ארגון ראש הממשלה "נתיב" בחרה ב-30 תצלומים מהפסטיבלים האחרונים להצגה ב-11 מדינות של ברית-המועצות לשעבר. עד כה הוצגה התערוכה בקייב, במוסקבה, בנובוסיבירסק ובמינסק
יוזמי הפסטיבל "ישראל בעין חדשה" הינם מנהל ואוצר הפרויקט, הצלם לאוניד פדרול, והמפיקה אלינה קביטקובסקי, אשר עומדים בראש סוכנות ההפקות "קביטקובסקי ארט"
אנו מודים מקרב לב למשרד לקליטת העלייה ולמרכז לקליטת אמנים-עולים
אנו מודים לסוכנות היהודית לארץ ישראל, למועדון אוניברסיטת תל-אביב "הבית הירוק", וכן לרדיו רק"ע, לערוץ 9, למגזין "עולם הצילום" ולפורטל האינטרנט ZAHAV.RU על הסיוע במימוש הפרויקט
www.artphotoisrael.co.il אתר הפסטיבל
The Parade of Winners - מצעד הניצחון
The International Photography Competition in Israel dedicated to the 65th Great Patriotic War Victory Anniversary
: פתיחת התערוכה
יום שני, ה-29 בנובמבר 2010
בשעה 18:00
התערוכה פתוחה עד ל-15 בדצמבר 2010
מועדון אוניברסיטת תל-אביב, הבית הירוק
רח' ג'ורג' וייז 24 רמת-אביב ת"א
לתאום הגעה: 054-9535695
: פתיחת התערוכה
יום שני, ה-29 בנובמבר 2010
בשעה 18:00
התערוכה פתוחה עד ל-15 בדצמבר 2010
מועדון אוניברסיטת תל-אביב, הבית הירוק
רח' ג'ורג' וייז 24 רמת-אביב ת"א
לתאום הגעה: 054-9535695
בן לם - צילומים
מלכת שבא - נגסט סאבא
בן לם הוא מחלוצי צילום האופנה וללא ספק הבולט שבהם. עד שנות השישים היה צילום האופנה בארץ שדה בור זניח ושולי וזאת בשל סיבות חברתיות ותרבותיות
בתערוכה זו בוחר בן לם להציג נערות אתיופיות בנות גילאים שונים ומקצועות שונים. צילומי הדיוקנאות צולמו בשחור לבן, בלבוש פשוט וללא איפור מיוחד
התחלתי בפרויקט חברתי צילומי זה היות שמצאתי חשיבות בחשיפת השתלבותן של העולות האתיופיות בחברה הישראלית. במהלך הצילומים גיליתי כי הנשים האתיופיות, אף יותר מן הגברים, מוצאות את הדרך להתערות טובה יותר בחברה הישראלית, ובכך עשויות לקדם את השתלבות כלל העדה. אני נדהם מיופיין, מתווי הפנים העדינים, מעיניהן הבורקות, משיניהן הצחורות ומכפות ידיהן הענוגות
חלק ניכר מן הנערות המצולמות הינן בוגרות אוניברסיטאות בעלות תארים אקדמאיים. הן עוסקות בעריכת דין, בעסקים, בחינוך, הן זמרות, שחקניות תיאטרון ועד. בן לם מצלם אותן בסטודיו שלו. הוא לא אמר להן כיצד עליהן להתנהג לפני עדשת המצלמה, הוא ממקד את תשומת לב המתבונן בעיקר באישיותן הקורנת יופי טבעי, לא רק חיצוני. יופי שהוא בלתי מודע לעצמו
בן לם בחר לצלם את הדיוקנאות הללו בשחור לבן ונדמה לי כי טוב עשה. כל צבע נוסף מעבר לשחור לבן עלול היה להחטיא את המטרה ולהסיט את העין מן העיקר. אולי היה מייפה את מה שממילא לא היה צריך לייפות, ואכן במקרה זהו המעט המכיל את המרובה
בתרבות המערבית, צלמי אופנה כארווין פן, ריצ'ארד אברון, הלמוט ניוטון, ססיל ביטון ואדוארד סטרייכן עמדו תמיד באותה שורה מכובדת של גיבורי תרבות אחרים והיו שותפים מלאים לעיצוב סגנון חיים, להובלת שפה אסתטית כסמני דרך אמנותית, תרבותית וחברתית
לזכותו של בן לם ייאמר כי עם חזרתו ארצה לאחר שהייה של שלוש שנים בלונדון שם השלים את לימודיו בפולטכניק (המסונף עכשיו לאוניברסיטת ווסטמינסטר) בתחום צילום האופנה והפרסום, (בהצטיינות יתרה), הוא הצליח תוך זמן קצר יחסית להעמיד את עולם צילום האופנה המקומי במקום הראוי לו ולמקד את תשומת הלב אל התחום המגוון והמרתק הזה
יחד עם הדרישות המקצועיות הביא בן לם לצילום האופנה את הפיוט מצד אחר ומן הצד האחר - עין קפדנית, רואה כול, סקרנית ובלתי מתפשרת
בשנים האחרונות הוא רותם מיכולותיו האמנותיות והמקצועיות לעיסוק צילומי בפרויקטים יזומים "מבט אישי – ולא מוזמן",, לדוגמא פרויקט הספורטאיות הישראליות, מיני אולימפיאדה החושפת תחומי ספורט שונים, המתח האנטומי שבתנועה הוא היסוד המרכזי הניכר בצילומים אלה אשר שרתו את מטרתו להציג את היופי הנשי במאמץ. הפרויקט הוצג בכנסת ישראל, במוזיאון רמת גן ולאחרונה בביאנלה בהרצליה, זכה לחשיפה גדולה ובהחלט קידם עניין ציבורי בספורטאיות ישראליות שלמרות הישגיהן המצוינים אינן זוכות להתעניינות ציבורית ולתמיכה כלכלית הולמת
פרופסור אבנר כץ
התערוכה פתוחה עד ל-17 בנובמבר 2010
בתערוכה זו בוחר בן לם להציג נערות אתיופיות בנות גילאים שונים ומקצועות שונים. צילומי הדיוקנאות צולמו בשחור לבן, בלבוש פשוט וללא איפור מיוחד
התחלתי בפרויקט חברתי צילומי זה היות שמצאתי חשיבות בחשיפת השתלבותן של העולות האתיופיות בחברה הישראלית. במהלך הצילומים גיליתי כי הנשים האתיופיות, אף יותר מן הגברים, מוצאות את הדרך להתערות טובה יותר בחברה הישראלית, ובכך עשויות לקדם את השתלבות כלל העדה. אני נדהם מיופיין, מתווי הפנים העדינים, מעיניהן הבורקות, משיניהן הצחורות ומכפות ידיהן הענוגות
חלק ניכר מן הנערות המצולמות הינן בוגרות אוניברסיטאות בעלות תארים אקדמאיים. הן עוסקות בעריכת דין, בעסקים, בחינוך, הן זמרות, שחקניות תיאטרון ועד. בן לם מצלם אותן בסטודיו שלו. הוא לא אמר להן כיצד עליהן להתנהג לפני עדשת המצלמה, הוא ממקד את תשומת לב המתבונן בעיקר באישיותן הקורנת יופי טבעי, לא רק חיצוני. יופי שהוא בלתי מודע לעצמו
בן לם בחר לצלם את הדיוקנאות הללו בשחור לבן ונדמה לי כי טוב עשה. כל צבע נוסף מעבר לשחור לבן עלול היה להחטיא את המטרה ולהסיט את העין מן העיקר. אולי היה מייפה את מה שממילא לא היה צריך לייפות, ואכן במקרה זהו המעט המכיל את המרובה
בתרבות המערבית, צלמי אופנה כארווין פן, ריצ'ארד אברון, הלמוט ניוטון, ססיל ביטון ואדוארד סטרייכן עמדו תמיד באותה שורה מכובדת של גיבורי תרבות אחרים והיו שותפים מלאים לעיצוב סגנון חיים, להובלת שפה אסתטית כסמני דרך אמנותית, תרבותית וחברתית
לזכותו של בן לם ייאמר כי עם חזרתו ארצה לאחר שהייה של שלוש שנים בלונדון שם השלים את לימודיו בפולטכניק (המסונף עכשיו לאוניברסיטת ווסטמינסטר) בתחום צילום האופנה והפרסום, (בהצטיינות יתרה), הוא הצליח תוך זמן קצר יחסית להעמיד את עולם צילום האופנה המקומי במקום הראוי לו ולמקד את תשומת הלב אל התחום המגוון והמרתק הזה
יחד עם הדרישות המקצועיות הביא בן לם לצילום האופנה את הפיוט מצד אחר ומן הצד האחר - עין קפדנית, רואה כול, סקרנית ובלתי מתפשרת
בשנים האחרונות הוא רותם מיכולותיו האמנותיות והמקצועיות לעיסוק צילומי בפרויקטים יזומים "מבט אישי – ולא מוזמן",, לדוגמא פרויקט הספורטאיות הישראליות, מיני אולימפיאדה החושפת תחומי ספורט שונים, המתח האנטומי שבתנועה הוא היסוד המרכזי הניכר בצילומים אלה אשר שרתו את מטרתו להציג את היופי הנשי במאמץ. הפרויקט הוצג בכנסת ישראל, במוזיאון רמת גן ולאחרונה בביאנלה בהרצליה, זכה לחשיפה גדולה ובהחלט קידם עניין ציבורי בספורטאיות ישראליות שלמרות הישגיהן המצוינים אינן זוכות להתעניינות ציבורית ולתמיכה כלכלית הולמת
פרופסור אבנר כץ
התערוכה פתוחה עד ל-17 בנובמבר 2010
